מה ההבדל בין עיצוב חסידי לעיצוב בוכרי?

מה ההבדל בין עיצוב חסידי לעיצוב בוכרי? מניתוח אנתרופולוגי לשפת עיצוב גרפית

(דינר חסידות ויז’ניץ, אשמח לתת קרדיט למעצב.ת)

 

הקהל שלכם לא מבין מאיזה תקופה הוילונות, ולמה דווקא התעקשתם על בד של קטיפה, אבל כשהחסידים הגיעו לדינר, הם הרגישו ‘מלכעס’ ומכובדיק, והיימיש.

הם הצליחו להתחבר, התכנים נגעו בהם, יצרו הזדהות, והניעו אותם לפעולה לתרום ל’מויסדעס’.

מה עושה עיצוב ‘חסידי’. בואו שניה נרד לרזולוציות ונבין,חדרים בארמון ורסאי

 

החסידים הגיעו מאירופה, ומלכות או מלך זה אומר מבחינתם בהבנה הפשוטה:
ארמונות, זהב, וילונות, כורסאות קטיפה, עיטורים מסולסלים, הרבה הרבה זהב. 

הלכתי לחפש את התקופה והארמונות באירופה שהתכתבו עם המראה הכבד והמלכותי, ומצאתי את ארמונות ורסאי של לואי ה-14 והלאה שהיו מודל החיקוי בכל רחבי אירופה לאדריכלות, תרבות, ועיצוב הכי רהבתני ועשיר שיש.  חפרתי עוד קצת על התמונות של הארמונות, על הצבעוניות, האדריכלות, איזה בדיוק זרמים באמנות השפיעו שם על המעצבים והאדריכלים, והגעתי לכמה זרמים כמו, כמו ה’מנייריזם’, ה’בארוק’ וה’רוקקו’, יכול להיות שזה נשמע לכם מילים מוזרות ושאני מקשקשת… הפעם לא…

כל ‘מילה’ מייצגת זרם אמנותי מתוך ההיסטוריה של האמנות באירופה, ויש לה מאפיינים אישיים משלה, ותקופה נולדת כתגובת נגד או כהמשך לתגובה לפניה.

נעזוב את המילים הגבוהות ונכנס לארמון של לואי כלשהו כדי להרגיש את הבד הצבע והתקופה. 

שימו לב לכמות, לריבוי, אלמנטים עשירים ומסוגננים. אין אזורים ריקים ואנמים, החלל גדוש ומלא חפצים, ריבוי שמסמן את האפשרות למותרות, סקאלת הצבעים גם היא מדויקת. מורכבת ברובה מצבע אחד שולט כמו תכלת / טורקיז, נגיעות בולטות של זהב והשאר בהירים לבנים ושמנתיים.

עיטורים ודקורציות מזרם הרוקוקו  |  פלטת צבעים בסגנון חסידי 

 

עכשיו בואו נעצור כאן.

ונחשוב שזה לקוח שלכם, ויש לו בחורף דינר נוסף, והדרישה להשאר באותו קו מלכותי וכבד, ומצד שני האתגר לעצב משהו שונה ומרגש. מה משאירים ומה משנים?

התשובה היא די פשוטה, תכנסו לחדרים אחרים בארמון, או לטירה אחרת מאותה התקופה באירופה המסוגננת (חברנו היקר גוגל) ועדיין נישאר עם ‘טרקלין של מלך’ אבל הסקאלה והמינונים יהיו שונים.

– הי רגע רגע..

ופה שאלה אישה מכובדת ורצינית, כשדיברנו בהרצאה בנושא של פיתוח שפה גרפית על עיצוב חסידי כבד…” זה לאו דווקא חסידי אירופאי, הסקאלה הזו ממש מתאימה לעיצוב מזרחי / בוכרי כבד,

הזהב, הקישוטיות הבורדו והכחול”

ברמת העיקרון אולי היא צודקת, אבל כשייכנס ‘הוויז’ניצר חוסיד’ למימונה מרוקאית הוא לא ירגיש שהגיע אל הבית של הזיידע…

——————

ננסה להבין למה,  

ומה קורה באמת בעיצוב הבוכרי?

 
 

איך נוכל לעשות אירוע לעדה הבוכרית, לגרום לקהל יעד פה להתחבר, להרגיש שהגיעו למקום שמבין אותם, שהגיעו הביתה?

אם אנחנו בוכרים? הכי קל, מוציאים את הכיפה, הגלימה, מרגישים את השטיח ואז אין ספק איך ומה. אבל במקרה שלא… והפעם לא. אז נמשיך בסיור לארמונות בבוכרה נבדוק וננסה להבין ולהבחין מה דומה, וכמה שונה. נכון שיש זהב וגוון מסוים של כחול. אבל המינון, הסקאלה השלמה, הצורות, החומרים, לא דומים בכלל.

ארמונות בבוכרה

 

שימו לב, לכיפות הבוכריות של היהודים איך הצבעוניות והצורניות שלהן מושפעות מהתרבות והעיצוב מסביב, לדוגמה והכחול הכהה בספר תורה:

 מימין לשמאל: הכנסת ספר תורה לבית כנסת בוכרי   |   כיפות בוכריות    |   מלך בוכרי

 

פלטת צבעים בוכרית

אנחנו מדברים על סקלת צבעים כהה, חזקה, זהב מט, ופלטות צבעים מעורבות. בשונה מהמראה החסידי לא נראה רק בורדו וזהב וגווני ביניים בהירים.  או כחול טורכיזי, נגיעות זהב וגווני ביניים, אלא הסקאלה תלך על חיבורים נועזים יותר: כמו בורדו חזק ושולט ירוק כהה, ובנוסף כהויות עם שחור. 

והנה דוגמא לעיצוב לערב שע”י קונגרס יהודי בוכרה, (אשמח לתת קרדיט למעצב.ת) ואנחנו רואים את ההבדלים, במינון, בגוונים המדויקים, בערבוב הצבעים.

ועכשיו כשאנחנו רוצים להפעיל את הקהל שלנו, לגרום להם להזדהות, להתחבר, שהתוכן והאירוע ייצרבו להם בזכרון, שהם ינועו לפעולה אנחנו צריכים לגעת להם בתת מודע. לחבר אותם על ידי מסרים ויזואלים שהם מכירים מאז היותם שזה אומר, צורות סגנון קוים, סוגי עיטורים, פלטות צבעוניות מאוד מדויקות, מינונים ברורים, חומרים וטכניקות.

לסיכום,

כשאנחנו רוצים לתקשר ויזואלית לתוך התת מודע של הקהל יעד שלנו אנחנו משתמשים בקו, צבע, כתם וצורה שנוגעות לתפיסת התרבות שלו, למקום בו הוא חי, לתרבות אותה ספג מסביבת הגידול שלו.

לתובנות בסיסיות כמו, איך נראה מלך, כורסה ושטיח מפוארים יכול להיות אינסוף תשובות. כדי לגעת לקהל שלכם בלב ולהזיז אותו לפעימה חייבים לחקור ולהכיר את הסבתא שלו. ומהיכן הגיע.

וכאן אנחנו מבינים כמה מחקר ואסטרטגיה משפיעים על העיצוב שהוא בתורו משפיע על פעימות הלב של קהל היעד.

בום. בום. בום. פלאק.

מעצבת?
מעניין אותך להרחיב ולהבין איך מפתחים שפה גרפית תואמת לקהל יעד? רוצה לפתוח ראש לשפשף ידיים בחומר לתרגל עיצוב וסקרנות, בואי ‘לגג’ סדנה בוטיק לפיתוח שפות גרפיות, השראה ויצירתיות.   
 

 

יצירתיות או עסקים כרגיל?

הם הגיעו,  קבוצה מעונבת לביקור ביקב הבוטיק.
25 איש ומנכ”ל אחד חיוור ונמוך. כולם חוץ מהחיוור שמחים וטובי לב,
מה רע ביום חופשי וטעימות אלכוהול.

קצת סמול טוקינג, סיור קטן,
ההדרכה אמורה להתחיל.
אולם הרצאות יפה, חיפוי עץ תאורה רכה.

בום. הפסקת חשמל.
אבל מההפסקות המושקעות שמרפי פינטז עליהם בלהט;
אין מצגת, אין מיקרופון, אין אור.
יש חושך וחם.
בעיה. בעיה. בעיה!

החיוור הנמוך מתחיל להיות אדום
וזה כבר לא סימן טוב.

יאיר, האיש והאגדה לא מאבד עשתונות ולוקח את כולם לכרם.
מה יותר טוב מלקבל הסבר חי בשטח מול אשכול ענבים שמסתכל לך בעין,
לטעום את העפיצות ישר מהעץ. כאן, המרלו והשירז מקבלים בכלל טעם אחר.

מה שהיווה בעיה בפעם הבאה שהחיוור הגיע לביקור…
מה לעשות שדמיין להשתזף קצת בשמש ולקטוף ענבים.
דבר עם מרפי, אדוני המנכ”ל.

בעזרת חשיבה יצירתית הצליח יאיר לא רק למצוא פתרון בעיה
אלא להביא גם קונספט ורעיון חדש לסיור.

—–

בעסקים חייבים להשתמש בחשיבה יצירתית בשביל לפתור בעיות קשות שאין שום ספר, עצות סבתא
או הדרכה ביוטיוב כדי לפתור אותם. בנוסף, כדי ליצור רעיונות חדשים לשיווק,
לשיתופי פעולה ואפילו למוצרים חדשים חייבים להיות ייחודיים ויצירתיים.

מה הסיפור של היצירתיות
כשרון או אולי תכונה נרכשת

הרבה מבעלי העסקים המצליחים שאני מכירה נהנים (באמת!) מהיתרונות של הפרעת קשב וריכוז.
מחקרים גילו שיש קשר הדוק בין ההפרעה לבין יצירתיות. הסחות הדעת מביאות
לחיבורים מענינים או בגלל שהם היו חייבים מגיל קטן לאלתר פתרונות למצבים יומיומיים מרגיזים. 

 

שכחו סנדויץ // שכנעו חבר ל’ברטר’.
לא זכרו שיש ש.ב // הקריאו מהמחברת הריקה.
לא שמו לב שאסור לחנות כאן // התחפשו לשוטר.
הביאו את המפתחות של הבית במקום של המשרד // יצאו לבית מלון.

לברי המזל המח עובד עד כדי כך מהר
שמספיק שיתחלף האדום לירוק ומשפריץ להם מוצר חדש במוח.

ויש כאלה שלא, המח בטטה.
חוץ משני חוטים וחוב לבנק אין שם כלום בפנים.

איך מייצרים רעיונות

המח שלנו הוא שריר.
ככל שנתאמן הוא יעשה חיבורים חדשים ומעניינים יותר.

רוצים אינסטנט? יש לכם בעיה?
רוצים רעיון? קבלו שיטה!

שלב ראשון //
מגדירים את הבעיה
מה חסר עכשיו, ואיזה צורך הוא ממלא

למשל.
המזגן לא עובד בחנות. צריך שיהיה נעים, לקוחות לא יתעצבנו והמוצרים לא יפשירו.
פיתחת מוצר חדש לקהל נישיתי ואתה צריך לשווק ולהכיר אותו לקהל היעד.
יש לך אולם כנסים קטן והגיעו עוד 37 איש אין להם מקום לשבת ואתה חייב שכולם ירגישו בנוח.

שלב שני //
טריוויה שאלות ותשובות

א. מה עושה את אותו פעולה
ב. מה עונה לאותו צורך

א. מה עושה פעולה כמו מקרר
מה מקרר. מה מוציא אויר קר. מה מוריד טמפרטורה.

ועכשיו תפתחו את השאלה לכיוונים נוספים.
תחשבו עבר, הווה, עתיד.
עולמות תוכן קרובים ורחוקים. תחשבו בגדול, תחשבו בקטן.

למשל:
-איזה מוצרים סטנדרטים מקררים.
-איזה מוצרים לא סטנדרטים גם עושים לנו קר.
-עם מה קיררו פעם כשלא היה מקרר.
-האם יש עוד מקומות בעולם שצריכים לקרר בלי -מקרר.
– האם יש עוד מוצרים שצריכים קירור ולא יכולים מקרר.
– מה הדבר הכי גדול שמקרר.
– מה הדבר הכי קטן שמקרר.
– האם יש בעל חיים שמקרר את עצמו.

ב. מה עונה לצורך שהלקוחות לא יהיו עצבניים והמוצרים לא יפשירו
מפתחים את השאלה לכיוונים נוספים.
-לאיפה אפשר לקחת את המוצרים
-האם אפשר לעשות מכירת חיסול מיידית
– איך מרגיעים במקומות אחרים אנשים עצבניים
– איך מצחיקים ילדים

שלב שלישי //
נותנים גז למח

יצירתיות זה חיבורים חדשים למידע שנמצא עמוק במח.
בשביל שאני אקבל פתרון חדש לבעיה שלי,
אנחנו צריכים לגרות את המח לעבוד וליצור חיבורים חדשים.

לא כל כך פשוט אבל מאוד קל 🙂

כמה דרכים לעזור לזה לקרות מהר!

// אל תפסלו שום רעיון, תרשמו הכל,
// אחרי שנגמרים הבנאלים המענינים מתחילים לצאת מהמאורות.
// תשאלו את עצמכם כמה שיותר שאלות.
// תדברו עם אנשים (ילדים. עדיין לא קיבענו אותם)
// תחפשו בגוגל
// תשרבטו / תציירו על דף
// תשרטטו מפת חשיבה
// תשחקו עם המוצר, פיזית. אם זה שוקולד למשל.

לא הבריק לכם האיינשטין?
לא נפל עליכם הניוטון?

סיגריה, מרפסת, מקלחת.

זה יבוא.
כנראה ברמזור הבא.

אי אפשר שכווווולם יקנו את המוצר שלך

יש לה חלום.
פסטיבל המוזיקה הכי יפה בעיר, עם תהלוכות של דרבוקות ופעמוני רוח
הופעות בכל קרן רוח זמרים והרבה הרבה נשמה.
והיא רוצה את כולם. שכולם יגיעו לפסטיבל שלה.
ילדים, מבוגרים, מהארץ ומחו”ל עולים ישנים ותיקים ובכלל גם אנשים זקנים ממש.
כן. היא רוצה ממש שיגיעו מהדרום, מהצפון. מבחינתה שיגיעו עם מזרנים מהבית..

אני: את יודעת צריך תקציב ענק ועיצוב גם כן עולה, וגם פירסום. והדיגיטל של היום
שאת צריכה לממן את צוקי ואת כל החברים שלו מהסליקון ומוואלי.
וגם הכח שלך וכח האדם ונציגות שירות. והעומס על האתר של מכירת הכרטיסים, והחסויות.

פה היא נעצרה. לגמה קלות מתה עם צמחים לא רעילים.
ונתנה בי מבט, אוההו איזה מבט.
ואמרה, אז מה את רוצה? מי יבוא לפסטיבל? אני והכלב שלי?

—–

ברור לכולם, שכולם צריכים ויכולים לקנות אצלם את המוצר הגאוני והייחודי שלהם.
אבל, מה שקורה בשטח. שאין לנו מספיק אנרגיה/זמן/כסף להשקיע בכולם הזה..!
אנחנו רוצים גם את הקהל שגר במרכז העיר וגם של השכונות בקצה.
גם את המעמד הגבוה וגם את העניים. גם וגם וגם וגם…
אבל בתכל’ס יש לנו עשר אלף ש”ח להשקעה בפרסום או אולי מאה אלף ש”ח חודשי.
בינינו..זה לא משנה הסכום הספציפי, התקציב שלנו מוגבל בסופו של דבר
וגם האנרגיה ואפילו הנציגות ושירות הלקוחות.

אז מה עושים?! תכירו את ה’פרסונות’ את הדמויות שלנו.
בואו נחליט מי ה80% שלנו. נעשה חושבים ונתמקד.
מי הכי קל לכם לכוון אליו. מי בטוח שצריך את המוצר שלכם.
ולא נצטרך כל כך הרבה זמן לשכנע אותו.

אנחנו מביאים לשולחן 5 דמויות אופייניות לקהל היעד שלנו ומרכיבים להם משפחה.
מגורים, מקום עבודה. ושאיפות שבלב שלהם. ממש סיפור. עם שם ותיאור. ואפילו מבטא.

כל דמות היא ראש קבוצה מסוימת.

במקום, אוהבי מוזיקה מירושלים.

נאפיין ונתמקד:
רננה מקטמון. מחנכת בממ”ד בת 40, דתיה, אמא ל 5 ילדים, אוהבת וחיה מוזיקה כתחביב, מנגנת בעיקר במסיבות על אורגנית. אוהבת לשיר ומכירה פליליסטים שלמים בע”פ. אישיות שמחה וסקרנית. מאזינה לרדיו, מקבלת את העלונים לשבת, וגם יש לה פרופיל לא מדי פעיל בפייסבוק. בגוגל מכינה שיעורים ופעילויות.

במקום מבוגרים בגיל השלישי מרחבי הארץ
דוד מגבעת שמואל. פנסיונר בן 68 עו”ד מצליח בדימוס חבר בדירקטריון של חברה גדולה, אוהב תרבות חברים והיסטוריה, מנוי ומשתתף בהופעות של הפילהרמוניה הישראלית. וצעיר ברוחו. קורא קבוע את גלובס, ומקור ראשון, יש לו טלפון חכם, והילדים שולחים לו דברים מענינים בווצאפ, בגוגל קצת מסתבך את זה הוא משאיר לנכדים..

במקום, נוער וילדים ממגמות מוזיקה בירושלים והסביבה
עדן מאור. הוא בן 11 מ’מבשרת’ לומד באורט, מוכשר, ובכינור הוא אחד הטובים בחוג, ההורים ממש דוחפים ובתורנות לוקחים אותו לחוג פעמיים בשבוע, פעם בשנה נוסעים לחו”ל וככה סתם פעם בחודש יוצאים למקום מענין ביחד כל המשפחה. יש לו חשבון אינסטגרם פעיל מאוד, פייסבוק קצת פחות. וביוטיוב מעלה קטעים מוזיקלים. פחות בענין של לקרא עיתונים או עלונים..כן יכול לענין אותו פליירים או מודעות רחוב.

וכך נעבור על הקהל שלנו, ו’נשיים’ (מלשון שמות) אותו.
הכי סטריאוטיפי. הכי קלישאתי, הכי! (סוף סוף מותר..)

אחרי שגמרנו את התהליך שהוא בעצם מגדיר, ממקד, מאפיין אבל גם חווית אנטרופולגית מרתקת כשלעצמה , אנחנו יודעים למי אנחנו מדברים, ומאז, כשאנחנו כותבים ללקוחות שלנו, יוצאים בפרסומת או הצעה שיווקית. אנחנו בעצם מדברים ל’רננה’ ‘עדן’ ו’דוד’..

וככה אנחנו בודקים את עצמנו מול עיצוב של אריזה/אתר או כל מוצר אחר. מה ה’רננות’ ירגישו כשהם יגלשו באתר שלנו? איזה משפט ידבר יותר ל’דווידים’.

הבנתם את העקרון?!

תכלס.
אתם חייבים להגדיר את קהל היעד שלכם.
במקום להגיד. שכווולם הם קהל היעד שלי. במיקוד נכון נזהה את ה 80% העיקריים .
נאפיין ונגדיר אותם כ’פרסונות’. ואז כשנעבור לפרסום יש לנו קהל מוגדר קל לנו לדבר במילים שלו, לזהות את מה שהוא רוצה וצריך בחיים שלו. ואפילו טון הדיבור, וסגנון העיצוב.

כשנתמקד ונוציא את ה20% שיכול להיות שהיו יכולים להיות הלקוחות שלנו, אבל הם לא העיקריים נחסוך באנרגיה, בזמן, ובהרבה מאוד כסף!

——

יהיה כאן פסטיבל מדהים. אבל יבואו בדיוק מי שאנחנו נכוון אליו
בכמות הכסף ובאנרגיה שאנחנו יכולים עכשיו.

היא חייכה. ונראה לי שגם הכלב. ואפילו בתוך התה צחקו הצמחים.

שוקולד, יוגורט והחברים שלך

נחזור אחורה ליסודי, לחבורה שלכם. חוץ ממך, מי היו שם עוד?
יוסי המופרע, איתן הנשמה, דרור המלך ירום הודו,

אפי והלחם מקמח מלא. כן או לא?
כולכם הייתם באותו גיל עם אותם שטויות וחכמות בראש פחות או יותר. אבל בכל זאת, כל אחד ממכם בעצם ‘לקח’ תפקיד מסוים.

איך זה קרה?
זה קרה אצליכם וקורה בפועל אצל כולנו בצורה בלתי מודעת
בתור בני אדם שחיים באינטראקציה חברתית.
אנחנו בלי לשים לב לוקחים משבצת מתמקמים בה. וטוב לנו.
תגיעו להווה.
אתם חברים בקבוצות פייסבוק / וואצאפ או כל רשת חברתית אחרת.
250 חברות בקבוצה / 1000 חברות/ סביב אותם נושאים.

יש תמיד את ‘המצחיקה’ עם הסטטוסים ההזויים. את ‘העשירה’ עם הטיולים והנסיעות הבלתי נגמרות לחו’ל. את ‘החכמה’ עם המשפטים והתובנות. את ‘הבריאה’ עם השייק וקבוצות ריצה.
ויש גם הרבה אנמיות, בלי אופי, שמנסות להיות מה שכולם. או קצת מפה קצת משם.
וזה פחות תופס בעין.

 

עסקים ושוק פרוע

בדיוק את אותם טיפוסים נוכל לזהות במותגים שחיים ומוכרים מוצרים ושירותים בשוק פרוע.
שו הדא שוק פרוע? הנה הסבר.

 

סיפור לקוח ראשון//

ספורטיב, חדר כושר.
ספורטיב הוא חדר הכושר היחיד בעיר.
ספורטיב זכיר בכל מקרה. הוא מבודל בכל מקרה. הוא היחיד בעיר. מה לעשות.

 

סיפור לקוח שני//

יש 3 חדרי כושר בעיר.
אחד מופרד לגברים. השני לנשים. והשלישי לגיל הזהב.
חדר כושר לגברים. זכיר ומבודל.
חדר כושר לנשים. זכיר ומבודל.
חדר כושר לגיל הזהב. יש בידול. יש זכירות.
החיים תותים למוצר ולמפרסם.

סיפור לקוח שלישי//

מה קורה. בעיר שיש בה 5 חדרי כושר לנשים?
אויש. כאן אנחנו בבעיה.
מה שעוד מוסיף לנו לפרובלמה בחדרי הכושר בעיר שלנו כולם פחות או יותר
באותו סטנדרט עם אותם שיעורים ומכשירים.
ברוך הבא לשוק הפרוע!

 

בקצרה:

“בשוק פרוע אין הבדל משמעותי בין המוצרים.
ויש הרבה חברות שמתחרות על קהל יעד דומה.”

 

באיזה שוק המוצר שלנו חי 

כשאנחנו מעצבים זהות למותג, אנחנו ממש בונים לו אופי שפה ומראה. בשלב הראשון אנחנו עורכים ‘מחקר שוק’ מסתכלים לצדדים, להבין מי השוק שלנו, מי המתחרים, האם אנחנו מביאים מוצר חדש עם בשורה לשוק, או שבעצם זה אותו שוקולד בדיוק כמו בחברה המתחרה. כן, חייבים להכיר בדיוק את השוק.
כשאנחנו מגיעים למסקנה שיש עוד כמונו. עם אותו מוצר, ולאותם קהלי יעד.
נבין שאנחנו חיים ‘בשוק פרוע’ ונתפוס משבצת ב’חבורה’ בדיוק כמו בכיתה ו’.

 

חמישה טיפוסי אישיות בשוק פרוע

נכיר את הטיפוסים ואת תכונות אופי האופייניות שלהם.
לא לכל טיפוס מתאים כל תכונות האופי, ובשוק פרוע עוד יותר אפשר לקחת תת תכונה ולהגדיר ממש את כל הדמות. במקום דמות של ‘נועז’ ניקח רק את ‘צבעוני’.

הנועז // נועז, נלהב, בעל מעוף, מעודכן, צבעוני, צעיר, סחבק.
הישיר // ארצי, ישר, בריא, טבעוני, שמרן, עממי, מתבקש, נדיב, טעים.
הנבון // מהימן, מצליח, אמין, חכם, חביב
המתוחכם // מקסים, אצילי, נסיך, בעל חוש הומור, בינלאומי, עשיר, משכיל.
הגברי // מחוספס, קשוח, גברי, מצ’ואיסט.

במקום שכולם יהיו חברות נופש ‘בסטייל גבוה’ ‘יוקרתית’ או סדרת חטיפים ‘צעירים וקופצנים’
אנחנו יכולים לקחת בעלות על זהות אחרת שהולמת אותנו וכך נהיה זכירים ומבודלים יותר.
תפתחו עיניים ותתחילו לשים לב למה שקורה מסביב.

נוכל להבחין בחלוקה בטיפוסי אישיות, במוצרים שונים ובקטגוריות שונות: בנקים, יקבים, מוצרי שוקולד, חטיפים, מספרות, חברות ביטוח ותיווך…

יש את הבנק הנדיב והאנושי. יש את הבנק הראשון והאחראי. יש את הבנק האנרגטי של הצעירים והשובבים. במוצר אחר, נראה יוגורט בריא, יוגורט נועז ויוגורט לילדים.

תתחילו לפתוח עיניים זה ממש יקפוץ לכם.

 

תכלס, זיהיתם שאתם מוכרים שירותים בשוק פרוע

1. תסתכלו לצדדים, תראו מי המתחרים שלכם, תנסו למקם אותם במשבצת.

2. תזהו משבצת ריקה, תבדקו שהיא מתאימה לערכי המותג שלכם.

3. הופ. תקפצו עליה.

4. תבנו זהות מותגית עוטפת שתתן אמינות לטיפוס שבחרתם.

זה ייקרה בלוגו, בצבעים, צורות, שפה גראפית, ויזואלים ותמונות, שפה כתובה ונראות כללית.

5. תשארו קונסיסטנטיים – עיקביים. דירבאלק!

דתי, קיצוני, פטאלי, פנאטי

אז.

אחרי מחקר ובריף וישיבות הגעת והחלטת על עקרונות.
החלטת על ערכים. תתקבע. זהו נגמר.
במיתוג צריך להיות דתי.
לא רק דתי אלא דתי קיצוני,
פטאלי, פנאטי!

זה לא פוליטיקה, אין תזוזות עכשיו ימינה שמאלה,
אין לקום בבוקר עם ערכים חדשים.
החלטת שהערך העליון שלך זה בריאות. אז החלטת.

החלטת שהאופי והמיצוב זה יוקרתי,
אז אין מקום פתאום לסחבקיות.
החלטת על סגנון ישראלי צבר. לא רוצה לראות אנגלית.
הולכים עד הסוף. קיצוני.

 

אין קיצורי דרך, מצטערת

לא קל להיות היום עקבי. האמת קשה.
אבל, זה מה שעושה אותך מותג.
כי ערכים זה דבר שמחדירים לאט לאט,
הם נכנסים למודע, ואחר כך לתת מודע, אין קיצורי דרך.
‘שופוני’ פעם אחת לא הופך אותך למותג.
אלא לאיזה תאונה של פגע וברח.
לעוד תופעת רשת ויראלית שנעלמת
בתהום התעשיה האינסטג-רומנטלית.

 

מותג קונסיסטנטי הוא מותג עיקבי

עקביות זה אומר שיש לך ספר מותג ברור.
ויש שם את ערכי הליבה, האופי של החברה והחזון,
שממנה מושפעים העיצוב, הצבעים, השפה המדוברת,
השפה הכתובה, סגנון המוצרים ואפילו אופי השירות לקוחות.
וזה חייב להתנהל כמו פנאט אדוק אחרי ספר המותג.

ביום יום אסור לך לשנות כלום.
היצירתיות תשחק בתוך העקרונות והכללים. אותם לא מזיזים.
ואם חייבים לשנות, זה כבר נושא אחר,
של בדיקת ערכים, דיוק ואולי בניית מותג חדש וזהות חדשה.

עקביות זה אומר שאם קיבלת החלטה על קהל יעד ספציפי
למשל כמו, עשיר מבוגר ממרכז הארץ,
לא מתחילים בוקר אחד סתם לדבר בשפה של צעירים, זה לא!

עקביות זה אומר,
שאם באופי של החברה שלך יש ערכים כמו, כנות, יושר, אמינות.
אין לך מה לדבר ב’סודיות’ ‘במילים של שבת’ ו’במקומות אחרונים’
ברגע שכל המלון ריק.

חבל לי לעצבן כאן. אבל, אין עבודה קלה, אין תוצאות מידיות.
אין! הכללים של 10 צעדים למותג שעובד פורץ וכו…
זה יפה בתאוריה.
אבל, חייבים להכניס את הצעדים,
לעשות ולהטמיע אותם נכון. ועם נשימה א ר ו כ ה ה ה.

ברגע שבחנות שלך חלק מוצרים עם המיתוג הישן,
חלק עם המיתוג החדש, חלק לא היה זמן אז סתם עטוף במשהו,
הכל נראה ‘בערך’ ‘יוצא ידי חובה’.
או, אם החלטת להביא לילדים שמתארחים במסעדה שלך לצייר,
אז תמיד שיהיה דפים, וצבעים, ומלצרית ששמחה לארח ילדים..

 

מותגים עקביים יוצרים הרגשת בטחון
ויציבות אצל הלקוח

כשרשת גדולה, באדיקות רבה שומרת
שגם הפתקים הקטנים של הקופאיות,
השקית של המאפיה, הרקמה בחולצות של השומר,
כולם באותו צבע, צורה וסגנון אותיות דומה.
אנחנו מתחילים להאמין למותג,
לבטוח בו ולצפות שגם בפעם הבאה
הוא יעניק לנו לפחות את המוצר שקיבלנו בפעם הקודמת.

 

פנאטיות בדיגיטל

גם בזירת הדיגיטל, אותו דבר.
כשאנחנו נכנסים לבלוג, שהמאמר האחרון היה לפני שנתיים.
אנחנו כבר מפקפקים,
לא מאמינים למוצר / לשירות. ‘הוא לא רציני’, ‘הוא לא עובד’.

כשאנחנו נכנסים לאתר שהדף בית שלו יפה ומושך.
אבל הדפים הפנימיים הם ‘בבניה’ אז שוב, ירד למותג נקודות.

מותגים גדולים אדוקים קיצוניים

מותגים גדולים בגלל העקביות האדוקה שלהם,
הגימורים והפרטים הקטנים.
משדרים רצינות, בטחון והצלחה.
חברה רצינית נמדדת בחלקים ‘הרכים’ ה’חלשים’
איפה שנגמר הכח, הזמן או הכסף
שם המותגים הגדולים נותנים בכל הכח.

אני יודעת, זה קשה, צריך לירוק הרבה דם.
זה סזיפי, אבל שווה.
בכלל תהליך הטמעה של מותג צריך סבלנות,
אורך רוח, ועקביות,
הרבה עקביות.

 

תכלס!

יש לכם לוגו טוב. שפה גרפית מלווה,
סגנון אופי לחברה, ערכים. יופי שאפו!

 

ועכשיו תורך להתעקש:

1. אין להוציא חומרים בלי לוגו,
לא הצעת מחיר, לא מעטפה כלום!

2. הגהה! כל חומר שיוצא עובר הגהה.
נגמר הסיפור של ‘אני עובד בלי בלמים’
‘חייבים להעיף את זה’ תעביר לעוד עין שניה.

3. טעויות עיקביות! החלטת על סגנון של אריזות/שקיות
לא משנה מה. זהו.
עיצבתם, הדפסתם, שיווקתם, הולכים על זה.
אפילו שזה אולי טעות, אפילו שהאישה לא אוהבת,
עדיף טעות אחת עיקבית מאשר באלגן של דברים נכונים.

4. דיוק! קבעתם תאריך לכנס, קבעתם הגרלה,
אין לדחות אין לבטל. קבעתם ניוזלייטר ביום חמישי
לרשימת תפוצה, תשלחו, אנשים מחכים!

5. זמן! שוב, שילוט, עיצוב פנימי לחנות.
תנו לזה תקופה. אנשים מתרגלים,
משהו מחלחל לאט לאט.

“החיפזון מהשטן אורך הרוח מן הרחמן”.