אי אפשר שכווווולם יקנו את המוצר שלך

יש לה חלום.
פסטיבל המוזיקה הכי יפה בעיר, עם תהלוכות של דרבוקות ופעמוני רוח
הופעות בכל קרן רוח זמרים והרבה הרבה נשמה.
והיא רוצה את כולם. שכולם יגיעו לפסטיבל שלה.
ילדים, מבוגרים, מהארץ ומחו”ל עולים ישנים ותיקים ובכלל גם אנשים זקנים ממש.
כן. היא רוצה ממש שיגיעו מהדרום, מהצפון. מבחינתה שיגיעו עם מזרנים מהבית..

אני: את יודעת צריך תקציב ענק ועיצוב גם כן עולה, וגם פירסום. והדיגיטל של היום
שאת צריכה לממן את צוקי ואת כל החברים שלו מהסליקון ומוואלי.
וגם הכח שלך וכח האדם ונציגות שירות. והעומס על האתר של מכירת הכרטיסים, והחסויות.

פה היא נעצרה. לגמה קלות מתה עם צמחים לא רעילים.
ונתנה בי מבט, אוההו איזה מבט.
ואמרה, אז מה את רוצה? מי יבוא לפסטיבל? אני והכלב שלי?

—–

ברור לכולם, שכולם צריכים ויכולים לקנות אצלם את המוצר הגאוני והייחודי שלהם.
אבל, מה שקורה בשטח. שאין לנו מספיק אנרגיה/זמן/כסף להשקיע בכולם הזה..!
אנחנו רוצים גם את הקהל שגר במרכז העיר וגם של השכונות בקצה.
גם את המעמד הגבוה וגם את העניים. גם וגם וגם וגם…
אבל בתכל’ס יש לנו עשר אלף ש”ח להשקעה בפרסום או אולי מאה אלף ש”ח חודשי.
בינינו..זה לא משנה הסכום הספציפי, התקציב שלנו מוגבל בסופו של דבר
וגם האנרגיה ואפילו הנציגות ושירות הלקוחות.

אז מה עושים?! תכירו את ה’פרסונות’ את הדמויות שלנו.
בואו נחליט מי ה80% שלנו. נעשה חושבים ונתמקד.
מי הכי קל לכם לכוון אליו. מי בטוח שצריך את המוצר שלכם.
ולא נצטרך כל כך הרבה זמן לשכנע אותו.

אנחנו מביאים לשולחן 5 דמויות אופייניות לקהל היעד שלנו ומרכיבים להם משפחה.
מגורים, מקום עבודה. ושאיפות שבלב שלהם. ממש סיפור. עם שם ותיאור. ואפילו מבטא.

כל דמות היא ראש קבוצה מסוימת.

במקום, אוהבי מוזיקה מירושלים.

נאפיין ונתמקד:
רננה מקטמון. מחנכת בממ”ד בת 40, דתיה, אמא ל 5 ילדים, אוהבת וחיה מוזיקה כתחביב, מנגנת בעיקר במסיבות על אורגנית. אוהבת לשיר ומכירה פליליסטים שלמים בע”פ. אישיות שמחה וסקרנית. מאזינה לרדיו, מקבלת את העלונים לשבת, וגם יש לה פרופיל לא מדי פעיל בפייסבוק. בגוגל מכינה שיעורים ופעילויות.

במקום מבוגרים בגיל השלישי מרחבי הארץ
דוד מגבעת שמואל. פנסיונר בן 68 עו”ד מצליח בדימוס חבר בדירקטריון של חברה גדולה, אוהב תרבות חברים והיסטוריה, מנוי ומשתתף בהופעות של הפילהרמוניה הישראלית. וצעיר ברוחו. קורא קבוע את גלובס, ומקור ראשון, יש לו טלפון חכם, והילדים שולחים לו דברים מענינים בווצאפ, בגוגל קצת מסתבך את זה הוא משאיר לנכדים..

במקום, נוער וילדים ממגמות מוזיקה בירושלים והסביבה
עדן מאור. הוא בן 11 מ’מבשרת’ לומד באורט, מוכשר, ובכינור הוא אחד הטובים בחוג, ההורים ממש דוחפים ובתורנות לוקחים אותו לחוג פעמיים בשבוע, פעם בשנה נוסעים לחו”ל וככה סתם פעם בחודש יוצאים למקום מענין ביחד כל המשפחה. יש לו חשבון אינסטגרם פעיל מאוד, פייסבוק קצת פחות. וביוטיוב מעלה קטעים מוזיקלים. פחות בענין של לקרא עיתונים או עלונים..כן יכול לענין אותו פליירים או מודעות רחוב.

וכך נעבור על הקהל שלנו, ו’נשיים’ (מלשון שמות) אותו.
הכי סטריאוטיפי. הכי קלישאתי, הכי! (סוף סוף מותר..)

אחרי שגמרנו את התהליך שהוא בעצם מגדיר, ממקד, מאפיין אבל גם חווית אנטרופולגית מרתקת כשלעצמה , אנחנו יודעים למי אנחנו מדברים, ומאז, כשאנחנו כותבים ללקוחות שלנו, יוצאים בפרסומת או הצעה שיווקית. אנחנו בעצם מדברים ל’רננה’ ‘עדן’ ו’דוד’..

וככה אנחנו בודקים את עצמנו מול עיצוב של אריזה/אתר או כל מוצר אחר. מה ה’רננות’ ירגישו כשהם יגלשו באתר שלנו? איזה משפט ידבר יותר ל’דווידים’.

הבנתם את העקרון?!

תכלס.
אתם חייבים להגדיר את קהל היעד שלכם.
במקום להגיד. שכווולם הם קהל היעד שלי. במיקוד נכון נזהה את ה 80% העיקריים .
נאפיין ונגדיר אותם כ’פרסונות’. ואז כשנעבור לפרסום יש לנו קהל מוגדר קל לנו לדבר במילים שלו, לזהות את מה שהוא רוצה וצריך בחיים שלו. ואפילו טון הדיבור, וסגנון העיצוב.

כשנתמקד ונוציא את ה20% שיכול להיות שהיו יכולים להיות הלקוחות שלנו, אבל הם לא העיקריים נחסוך באנרגיה, בזמן, ובהרבה מאוד כסף!

——

יהיה כאן פסטיבל מדהים. אבל יבואו בדיוק מי שאנחנו נכוון אליו
בכמות הכסף ובאנרגיה שאנחנו יכולים עכשיו.

היא חייכה. ונראה לי שגם הכלב. ואפילו בתוך התה צחקו הצמחים.