זמן קריאה משוער: 3 דקות
מי הקהל יעד שלכם
אביב פסטורלי שמש וים,
נכנסנו למלון עם המזוודות ביד וציפיות בשמיים.
בפרוספקט הכל היה נראה מבטיח כל כך.
הדבר הראשון שקיבל את פנינו היתה פקידה עצבנית צועקת, אחרי סאגה לא נעימה עלינו לחדר. במקום מצעים מכותנה מצרית ורקמה עם השמות שלנו, אמבטית קצף וג’קוזי מפנק.
קיבלנו חדר מבולגן עם ריח נטוש של לימון ושערות של חיית מחמד,
והנוף.. עוצר נשימה לפיר של המעלית ופתח אוורור לקומת המטבח.
היינו מיואשים, ורעבים. הו הו כמה רעבים.
אחרי יום של סחיבות ונסיעות עד למלון המובטח.
ירדנו לחדר אוכל.
מוסקה. הדבר היחיד שהיה נראה אכיל בין כמה קערות עם אוכל לא מזוהה,
היינו מ ו ר ע ב י ם כמו כלבים אחרי ריצה של שבוע.
אחרי 2 ביסים מהמוסקה, רצנו להקיא את הנשמה.
כל השמן שיש בעולם. הכניסו למוסקה הזו. והחצילים. בטח מהדור הקודם.
פלא שהיום. שנים אחר כך. אף אחד לא יכול אצלנו להריח תרסיס לימוני או מוסקה?
זו היתה חוויה רעה!
—
אתה באמצע שומכלום באיזה חור בעולם. לבד. עזוב.
לא יודע מה עושים מחר. מה עושים אתמול.
בא לך משהו. אמצע היום משוטט, נכנס לחנות.
בום! פלאשים! במבה אוסם.
אתה זורח. מה אתה זורח?
משלם על החבילה כמו מטיל זהב.
ו – – אתה טועם את הבמבה, אתה לא נהנה.. פשוט הגוף שלך צמרמורת.
כולה..במבה, מה עכשיו הריגוש הזה?
נו ברור.. מזכיר לך את הבית. את המשפחה, את החברים. את הארץ.
הטעם, הריח, המרקם שנמס לך בפה.
—
לחיות. זה לחוות
החושים שלנו קולטים את התחושות ומעבירים אותם למח.
חוש הראיה, חוש השמיעה, חוש הטעם, חוש המישוש..
ככל שמעורבים חושים שונים בסיטואציה מסוימת, החוויה נטמעת אצלנו חזק יותר וטוב יותר.
אנחנו נוגסים בשוקולד משובח, פטיפור ‘של הביוקר’ מקלפים שלוש עטיפות ואחת פרגמנט, ומולנו כמו נסיך, פיסול מיניאטורי של שוקולד בארומת קפה.
אנחנו מביטים בו, והוא בנו. ואז כמו מתוך חלום אנחנו נוגסים ביצירה וקרם מתקתק של נוגט פורץ מבעד לחומות החומות הדקות.
אנחנו נהנים מההפתעה, מהמרקמים, מהצורה. זה היתה חוויה מתוקה ומענגת.
זה לא היה רק שוקולד איכותי של 90% מוצקי קקאו, זה הרבה מעבר.
חוש הראיה, המישוש, הריח היו מעורבים כאן בפרטים הקטנים.
מה זה קשור אלינו לעסקים
אנחנו רוצים לתת ללקוחות שלנו להרגיש חוויה טובה כשהם מבקרים בייקב או בהפקה המוזיקלית שלנו, שיהנו באמת בטיול ג’יפים או מהשהות בחנות הבוטיק שלנו. אנחנו חייבים להשאיר אצלם חוויה טובה ועמוקה.
אתם בטוח יודעים שההלקוחות הכי טובים שלנו זה לקוחות חוזרים. הם מכירים את המוצר ורוצים לחזור ולהנות ממנו ומהשירות שסיפקנו להם.
איך אנחנו יכולים לתת חוויה אמיתית ללקוחות שלנו?
בשביל שיזכרו אותנו לטובה
ולא יגללו אותנו בפיד האנסופי של החיים?!
בעולם שכולו מסרים ויזואלים שטוחים, איך נוכל להתמודד מול הנצנצים ואבק הכוכבים של הפקות עם הרבה כסף והמון אנרגיה?
אנשים חשופים לגירויים עצומים בכל המישורים. רוצים לראות אוכל? הכל בכיף היד מיפן ועד איטליה. רוצים מוזיקה? יש יוטיוב ספוטיפיי ועד חמש אפליקציות מוזיקה שהשיקו אתמול. רוצים חברים? מתחברים לפייסבוק/וואצאפ// אינסטללה..
אז איך בכל זאת נוכל להתגבר על כל הגירוי הויזואלי
שאופף את הלקוחות שלנו?!
תחשבו הפוך.
דווקא בעולם שכולו מלא בגירויים ויזואלים, כל החושים האחרים משוועים להתייחסות.
טעם אמיתי, מוזיקה וצלילים שמגיעים מכלי נגינה, מגע של נייר, בד, קופסא. ריח שאפשר לנשום ולא צריך לדמיין.
בואו נדבר ביזנעס
יש לכם יריד מכירות של רכב?
תתחילו לספור את החושים שהולכים להשתתף בחגיגה.
חוש הראיה? בלוני הליום ורכבים בוהקים עם סרטי מתנה.
חוש המישוש? תנו להם פרוספקטים עם כריכת עור,וסמל כסף מובלט.
חוש הריח? תפזרו קצת תרסיס של עור חדש.
חוש הטעם? תנו להם לטעום משהו, בר אלגנטי.
חוש השמיעה? איזה סגנון לקוחות? צעיר? מוזיקה רועשת, מנהלים? מוזיקה קלאסית..
והי..
תזהרו מעודף גירויים. הכל במינון. כי אז הלקוחות שלכם יהיו מוצפים ויאבדו את הראש.
הלקוחות לא רק יראו רכב חדש. הם יחוו חוויה ארוכה ולאורך זמן.
יש לכם מסעדה.
תשבו ותעשו ספירת מלאי.
איזה ריח יהיה במסעדה, איך יראו המנות ובאיזה כלים, מה נשמע ברקע ולא רק מוזיקה אלא גם הצלילים של הסכום, הכוסות זכוכית, הצעדים של המלצרים על ריצפת הפרקט, איזה חומרים התפריט יוגש, האם יהיה מגבונים ומסטיק להרגשת רעננות אחכ.
תחשבו על כל מה שאנחנו יכולים לקלוט בחושים. זה מה שבסוף יזכר לכם, לטובה. או חלילה וחס לרעה…!
סיכמנו?!
