דתי, קיצוני, פטאלי, פנאטי

אז.

אחרי מחקר ובריף וישיבות הגעת והחלטת על עקרונות.
החלטת על ערכים. תתקבע. זהו נגמר.
במיתוג צריך להיות דתי.
לא רק דתי אלא דתי קיצוני,
פטאלי, פנאטי!

זה לא פוליטיקה, אין תזוזות עכשיו ימינה שמאלה,
אין לקום בבוקר עם ערכים חדשים.
החלטת שהערך העליון שלך זה בריאות. אז החלטת.

החלטת שהאופי והמיצוב זה יוקרתי,
אז אין מקום פתאום לסחבקיות.
החלטת על סגנון ישראלי צבר. לא רוצה לראות אנגלית.
הולכים עד הסוף. קיצוני.

אין קיצורי דרך, מצטערת

לא קל להיות היום עקבי. האמת קשה.
אבל, זה מה שעושה אותך מותג.
כי ערכים זה דבר שמחדירים לאט לאט,
הם נכנסים למודע, ואחר כך לתת מודע, אין קיצורי דרך.
‘שופוני’ פעם אחת לא הופך אותך למותג.
אלא לאיזה תאונה של פגע וברח.
לעוד תופעת רשת ויראלית שנעלמת
בתהום התעשיה האינסטג-רומנטלית.

מותג קונסיסטנטי הוא מותג עיקבי

עקביות זה אומר שיש לך ספר מותג ברור.
ויש שם את ערכי הליבה, האופי של החברה והחזון,
שממנה מושפעים העיצוב, הצבעים, השפה המדוברת,
השפה הכתובה, סגנון המוצרים ואפילו אופי השירות לקוחות.
וזה חייב להתנהל כמו פנאט אדוק אחרי ספר המותג.

ביום יום אסור לך לשנות כלום.
היצירתיות תשחק בתוך העקרונות והכללים. אותם לא מזיזים.
ואם חייבים לשנות, זה כבר נושא אחר,
של בדיקת ערכים, דיוק ואולי בניית מותג חדש וזהות חדשה.

עקביות זה אומר שאם קיבלת החלטה על קהל יעד ספציפי
למשל כמו, עשיר מבוגר ממרכז הארץ,
לא מתחילים בוקר אחד סתם לדבר בשפה של צעירים, זה לא!

עקביות זה אומר,
שאם באופי של החברה שלך יש ערכים כמו, כנות, יושר, אמינות.
אין לך מה לדבר ב’סודיות’ ‘במילים של שבת’ ו’במקומות אחרונים’
ברגע שכל המלון ריק.

חבל לי לעצבן כאן. אבל, אין עבודה קלה, אין תוצאות מידיות.
אין! הכללים של 10 צעדים למותג שעובד פורץ וכו…
זה יפה בתאוריה.
אבל, חייבים להכניס את הצעדים,
לעשות ולהטמיע אותם נכון. ועם נשימה א ר ו כ ה ה ה.

ברגע שבחנות שלך חלק מוצרים עם המיתוג הישן,
חלק עם המיתוג החדש, חלק לא היה זמן אז סתם עטוף במשהו,
הכל נראה ‘בערך’ ‘יוצא ידי חובה’.
או, אם החלטת להביא לילדים שמתארחים במסעדה שלך לצייר,
אז תמיד שיהיה דפים, וצבעים, ומלצרית ששמחה לארח ילדים..

מותגים עקביים יוצרים הרגשת בטחון
ויציבות אצל הלקוח

כשרשת גדולה, באדיקות רבה שומרת
שגם הפתקים הקטנים של הקופאיות,
השקית של המאפיה, הרקמה בחולצות של השומר,
כולם באותו צבע, צורה וסגנון אותיות דומה.
אנחנו מתחילים להאמין למותג,
לבטוח בו ולצפות שגם בפעם הבאה
הוא יעניק לנו לפחות את המוצר שקיבלנו בפעם הקודמת.

פנאטיות בדיגיטל

גם בזירת הדיגיטל, אותו דבר.
כשאנחנו נכנסים לבלוג, שהמאמר האחרון היה לפני שנתיים.
אנחנו כבר מפקפקים,
לא מאמינים למוצר / לשירות. ‘הוא לא רציני’, ‘הוא לא עובד’.

כשאנחנו נכנסים לאתר שהדף בית שלו יפה ומושך.
אבל הדפים הפנימיים הם ‘בבניה’ אז שוב, ירד למותג נקודות.

מותגים גדולים אדוקים קיצוניים

מותגים גדולים בגלל העקביות האדוקה שלהם,
הגימורים והפרטים הקטנים.
משדרים רצינות, בטחון והצלחה.
חברה רצינית נמדדת בחלקים ‘הרכים’ ה’חלשים’
איפה שנגמר הכח, הזמן או הכסף
שם המותגים הגדולים נותנים בכל הכח.

אני יודעת, זה קשה, צריך לירוק הרבה דם.
זה סזיפי, אבל שווה.
בכלל תהליך הטמעה של מותג צריך סבלנות,
אורך רוח, ועקביות,
הרבה עקביות.

תכלס!

יש לכם לוגו טוב. שפה גרפית מלווה,
סגנון אופי לחברה, ערכים. יופי שאפו!

ועכשיו תורך להתעקש:

1. אין להוציא חומרים בלי לוגו,
לא הצעת מחיר, לא מעטפה כלום!

2. הגהה! כל חומר שיוצא עובר הגהה.
נגמר הסיפור של ‘אני עובד בלי בלמים’
‘חייבים להעיף את זה’ תעביר לעוד עין שניה.

3. טעויות עיקביות! החלטת על סגנון של אריזות/שקיות
לא משנה מה. זהו.
עיצבתם, הדפסתם, שיווקתם, הולכים על זה.
אפילו שזה אולי טעות, אפילו שהאישה לא אוהבת,
עדיף טעות אחת עיקבית מאשר באלגן של דברים נכונים.

4. דיוק! קבעתם תאריך לכנס, קבעתם הגרלה,
אין לדחות אין לבטל. קבעתם ניוזלייטר ביום חמישי
לרשימת תפוצה, תשלחו, אנשים מחכים!

5. זמן! שוב, שילוט, עיצוב פנימי לחנות.
תנו לזה תקופה. אנשים מתרגלים,
משהו מחלחל לאט לאט.

“החיפזון מהשטן אורך הרוח מן הרחמן”.